הסבר על גמילה מחיתולים להורים ובעלי מקצוע

לעשות זאת נכון חשוב יותר מלעשות זאת מהר!

התחלת גמילה לפני מוכנות תוביל לבעיות עתידיות דוגמת עצירות כרונית, הרטבות לילה ויום, דליפות שתן וצואה, דלקות בדרכי השתן ועוד.

הגמילה לא מסתיימת בכך שהתחתון יבש, זהו החלק הקל. חשוב להקנות הרגלי שתיה, תזונה והתרוקנות נכונים ולראות שהילד משיג ביטחון ועצמאות בעשיית צרכיו.

חוק מס' 1: המתינו שילדכם יהיה מוכן-

ילדים שמציגים מוכנות יעברו את התהליך בקלות יתרה.

סימנים למוכנות:

– יכולים להתלבש ולהתפשט לבדם

– מביעים עניין בשימוש בשירותים

– מודעים להיות החיתול שלהם יבש או רטוב

– מדווחים כאשר מרגישים צורך להטיל שתן\צואה

– מוכנים להפריע לפעילות השוטפת שלהם בכדי להשתמש בשירותים

רב הילדים יציגו סימנים אלה סביב גיל 3.

חוק מס' 2: ודאו שילדכם אינו סובל מעצירות-

לפני התחלת הגמילה יש לדעת שהילד לא סובל מעצירות, חשוב לעקוב אחר צורת הקקי לפי "סרגלי הקקי" המצורפים ולבחון שהצואה בצורת נחשים רכים או פודינג או גלידה אמריקאית ואל צואה קשה, גבשושית, מקוטעת או במרקם רוטב.

עצירות תגרום לצואה קשה להצטבר ברקטום, להרחיב אותו והילד יאבד את התחושה מתי עליו להתרוקן ויתקשה להתרוקן עקב מאמץ וכאב, דבר שעשוי לגרום לכאבי בטן וכאבים ביציאה ועקב כך יפתח הילד פחד ודחייה.

עצירות תייצר לחץ על השלפוחית ותגרום לילד לגשת לשירותים לעיתים תכופות מאד, לפעמים מיד לאחר שהתרוקן. הרקטום יאבד מהתחושה והטונוס הטבעיים שלו ולא יוכל להתכווץ כדי לרוקן את כל תכולתו. יציאות תכופות ורכות לא מבטלות את התכנות העצירות, צואה נוזלית עשויה לנזול סביב לגוש הקשה ולצאת החוצה גם ללא שליטה.

אם קיימת עצירות- יש להפסיק את תהליך הגמילה ולטפל בעצירות. להפסיק מתן מזון מעובד, לתת שתיה מרובה ולהתחיל טיפול בלקסטיביים (מרככי צואה) יומיומיים.

אין להתחיל גמילה עד שהילד נותן צואה בצורת חתיכות רכות וגדולות מידי יום. יש להמשיך לקסטיביים חודשים לאחר סיום תהליך הגמילה.

חוק מס' 3: תנו לילד להוביל את הדרך:

ילדכם הוא הבוס של גופו ועליו להשיג את המטרה בזכות עצמו ובקצב שלו. אין להפעיל על הילד לחץ מכל סוג או להציב אולטימטומים. אין לתגמל בפרסים ולהתנות את ההצלחה בכך. המסר צריך להיות: "התרוקן כאשר גופך אומר לך שזהו הזמן".

עליכם להישאר בתמונה כל העת ולהיות ה"צוות התומך":

– הזכירו לילד שהוא אחראי על הזמנים, לדוגמה: "יידע אותי כאשר אתה מרגיש מוכן לנסות להשתמש באסלה" ו"עליך להחליט מתי תרצה להחליף את החיתול בתחתון"

– תן דוגמה: הזמן את הילד להכנס איתך לשירותים והסבר לו מה זה מה, אמור "הגוף אותת לי שזה הזמן להתרוקן ולכן הלכתי מיד לעשות כן"

– הסבר מדוע חשוב לתת צואה מידי יום ולהשתין לעיתים לא תכופות: ניתן להסביר שאם אל תנתן צואה מידי יום זה עשוי לגרום לכאבי בטן והתאפקות ממושכת במתן שתן עשויה "להרגיז" את השלפוחית.

– עזרו לילד להבין כיצד מורגש בגוף הדחף לתת שתן או צואה וכיצד לפעול באותה העת: אם אתם שמים לב לסימני התאפקות ממושכים (תנועות גוף, סיקול רגליים, אחיזה עם היד) אמרו לילד: אני שם לב שאתה צריך ללכת להשתין, בוא נלך יחד לשירותים".

-במקומות מרוחקים מהבית הראו לילד היכן ממוקמים השירותים הקרובים: חשוב לאפשר לחוות השתנה ויציאות מחוץ לבית בכדי למנוע מצבים של התאפקות ממושכת.

– כאשר מתחילה הגמילה דאג לסיר הממוקם תמיד ברכב: עשה זאת קל לילדך להתרוקן בסמוך לתחושת הדחף הגופנית.

חוק מס' 4: עקבו אחר מצבים של התאפקות ממושכת במתן שתן:

עצירת השתן וההתאפקות מקטינה את קיבולת השלפוחית ומבלבלת את העיצבוב התחושתי שלה. הילד מתחיל להרגיש דחף חזק כאשר השלפוחית כלל לא מלאה ומתחילות תאונות בגלל התכווצויות שלפוחית לא רצוניות.

מתן שתן בכל שעתיים זהו המצב המיטבי לשלפוחית בריאה. איך לפתח מעגל מילוי התרוקנות נכון:

– התאם לוח זמנים מותאם למהלך היום: כדי למנוע התאפקות, טוב לילדים בגמילה להתרוקן אפילו עוד לפני תחושת הדחף, עודדו התרוקנות לפני השינה ודבר ראשון בבוקר ובכל שעתיים מידי יום.

– תן לילד כמות נוזלים גדולה כדי לעורר תחושת צורך להתרוקן: תנו לילד לבחור כוס יפה עם קש לצורך שתיה.

– עודדו את הילד להרפות בישיבה על האסלה ו"לאפשר להכל לצאת": ילדים רבים מרוקנים כמות שתן קטנה רק כדי להקל על תחושת הדחף, אך לא מתרוקנים באופן מלא.

– למדו את הילדים מנח ישיבה נכון באסלה: בנים: יושבים בכדי לאפשר הרפייה מלאה של שרירי רצפת האגן, בנות: יושבות עם פישוק בכדי להימנע מהרטבת הנרתיק ע"י השתן – גורם סיכון להיווצרות דלקות בדרכי השתן.

חוק מס' 5: ספק שרפרף גבוה להתרוקנות צואה בישיבה באסלה:

ריעה מאפשר הרחבה של הרקטום ומאפשר לצואה לצאת בקלות, רצוי לספק גם מושב אסלה מותאם לגודל הישבן של הילד בכדי שיוכל להרפות שרירים ולהתרוקן בקלות. תנוחת כריעה מאפשרת זמן התרוקנות קצר ביותר מ-50% לעומת ישיבה רגילה.

אם הילד לא שם לב שברח לו קקי במכנסיים- זהו דגל אדום גדול מאד! לרוב זה אומר שהוא חסום כל כך שהרקטום איבד תחושה. אם קיימת עצירות יש לטפל בה באופן מיידי.

חוק מס' 7: עקוב שלא מתפתחת עצירות שלאחר גמילה:

בדוק מול הגננת או מול ילדך באיזו תדירות הילד עושה קקי ועקוב אחר הסימנים הבאים:

– צואה גדולה מאד

– ריצה מטורפת לשירותים

– השתנה תכופה

– כתמי צואה בתחתון

– תאונות תכופות של בריחת צואה או שתן

– הרטבת לילה בגיל 4 או אחרי

עשו שימוש ב"טבלת הקקי של "בריסטול" (Bristol stool form scale) לאיבחון סוג הצואה. למד את הילד לזהות או בדוק בעצמך.

במידה וילדכם חווה בעיות בנושא, מומנים ליצור איתי קשר.